מהן הזכויות של בן זוג בדירה שאינה רשומה על שמו?

במדינת ישראל קיימים תיקים רבים בהם עולה השאלה האם דירה שרשומה על שמו של אחד מבני הזוג בלבד שייכת במידה מסוימת גם לצד השני. הווה אומר, האם 50% מהדירה שרשומה על שמה של האישה שייכים לבעל או להפך.
כלומר, השאלה שנשאלת היא – מהן הזכויות של בן זוג בדירה שאינה רשומה על שמו?

 

סוגיה זו מעלה שאלות רבות אצל חלק גדול מן האנשים במדינת ישראל, אותם אנשים אינם יודעים מה עתיד לקרות עם הדירה לאחר הגירושים, האם במסגרת ביצוע עסקאות בדירה יש צורך בקבלת אישור של הצד השני אשר הדירה אינה רשומה על שמו ועוד שאלות נוספות. בנוסף על כך, סוגיות מסוג זה מעלות שאלות גם בנושא ירושה, זאת מאחר שהחוק במדינת ישראל קובע כי אדם יכול להוריש רק נכסים השייכים לו ולא מעבר. 

על מנת לקבל תשובות לכל השאלות הללו יש להתייחס לכל מקרה מסוג זה בהתאם לתקופת הזמן שבה הזוג התחתן.  

 

אולי יעניין אותך גם: פירוק שיתוף במקרקעין: המדריך המלא: כל מה שצריך לדעת

 

זוגות נשואים לפני חוק יחסי ממון

לפני כניסתו של חוק יחסי ממון לתוקף במדינת ישראל חלה על בני הזוג "הלכת השיתוף". על פי הלכת השיתוף כל הזכויות והנכסים שצברו בני הזוג יחדיו וכל הנכסים שהיו שייכים לאחד מבני הזוג אך היה תכנון להכריז עליהם כנכסים משותפים שייכים לכל אחד מבני הזוג במידה שווה ויש לחלק אותה באופן שווה. הלכת השיתוף תקפה רק לגבי זוגות אשר ניהלו יחדיו משק בית והתאמצו יחדיו להשיג את רכושם. בנקודה זו חשוב לציין כי גם במקרים בהם אחד מבני הזוג יוצא לעבוד ובן הזוג השני נשאר בבית לצורך ביצוע מטלות, הדבר עדיין נחשב למאמץ משותף של בני הזוג. 

במקרים בהם הדירה בה מתגוררים בני הזוג נרכשה בצורה עצמאית על ידי אחד מבני הזוג יש לחלק את הדירה באופן שווה בין בני הזוג. 

עקב כך במקרים בהם אחד מבני הזוג רוצה לבצע עסקה הקשורה לדירה עליו לקבל אישור על כך מבן הזוג השני. בחלק גדול מן המקרים נושים אשר מעוניינים להיפרע מהחלק של אחד מבני הזוג בדירה נתקלים בקשיים רבים. 

במקרים בהם בן הזוג שהדירה אינה רשומה על שמו נפטר מן העולם, חלקו של אותו בן זוג יחולק בצורה שווה בין יורשיו החוקיים ויורשיו של בן הזוג שעל שמו רשומה הדירה לא יהיו זכאים לדבר, אותו דבר נכון גם במקרים הפוכים. 

 

 

זכויות בן זוג בדירה: על אילו נכסים חלה הלכת השיתוף?

הלכת השיתוף אינה חלה אך ורק על נכסיהם האישיים של בני הזוג, אלא גם על הנכסים העסקיים הנמצאים ברשותם של בני הזוג. 

במקרים בהם אחד מבני הזוג דורש להשתתף בשווי של נכסים עסקיים, חלה עליו החובה להוכיח לבית המשפט כי הוא אכן ניהל משק בית משותף עם בן הזוג השני. בן הזוג יקבל את חלקו בנכסים העסקיים גם במקרים בהם חיי הזוגיות של בני הזוג לא התנהלו בצורה טובה. 

מכאן ניתן להבין כי כל עוד אחד מבני הזוג מצליח להוכיח קיום של משק בית משותף וניהול חיים משותפים, זה די והותר כדי שכל הרכוש יחולק בצורה שווה בין בני הזוג. 

הלכת השיתוף קמה מתוך ההבנה כי תרומה כללית היא אינה התרומה היחידה שניתן לתרום לחיי המשפחה, אלא גם תמיכה נפשית, ביצוע המטלות השונות בבית וכן הלאה. 

לצורך הדוגמא, הלכת השיתוף מבטיחה כי נשים שלא עבדו במשרה מלאה במהלך חיי הנישואים שלהן לצורך טיפול בילדי המשפחה לא "יפסידו" במסגרת הליך הגירושין. 

 

האם נכסים שנצברו טרם הנישואים יחולקו גם?

במרבית המקרים הלכת השיתוף מתייחסת לנכסים שנצברו טרם הנישואים כאל "נכסים חיצוניים", כמו כן גם נכסים שהתקבלו בתור ירושה במהלך השנים מוגדרים בדרך כלל נכסים חיצוניים. כל הנכסים המוגדרים בתור נכסים חיצוניים לא נכנסים לרשימת הנכסים אשר מועמדים לחלוקה, אך ישנם מקרים קיצוניים בהם כספים שהגיעו דרך נכסים מסוימים עזרו בסופו של דבר לרכוש נכס אחר או מקרים בהם תקופת הנישואין של בני הזוג התנהלה בצורה תקינה לאורך שנים רבות. במקרים מסוג זה יכול לקרות מצב שבו רכוש ונכסים שנצברו טרם הנישואין יחולקו בין בני הזוג. 

 

מהן ההשלכות על הצד שהחליט להתגרש?

 בית המשפט לענייני משפחה אינו מתייחס לשאלת האשמה בהתרת הנישואין, זאת מאחר שהפסיקה בנוגע להלכת השיתוף אינה מתייחסת לתשובה של שאלה זו בתור שיקול רלוונטי אשר אמור להשפיע על אופן חלוקת הרכוש בין בני הזוג. מכאן אנו יכולים להבין כי בית המשפט לא מגדיר את הצד שבחר להתגרש בתור אשם ולכן לא קיימות השלכות על בן הזוג שבחר להתגרש. 

 

זוגות נשואים לאחר כניסת חוק יחסי ממון

חוק יחסי ממון נכנס לתוקף בתאריך 01.01.1974, סעיף 3 של חוק יחסי ממון קובע כי כל עוד בני הזוג לא ערכו ביניהם הסכם ממון כל הרכוש יחולק ביניהם בהתאם להסדר איזון משאבים. 

על פי סעיף 5 של חוק יחסי ממון בני הזוג יכולים לבצע הסדר איזון משאבים רק כאשר אחד מבני הזוג נפטר או במקרים בהם אחד מבני הזוג מחליט להתיר את ברית הנישואין. 

כמו כן חוק יחסי ממון מסביר בפירוט אילו נכסים יש לאזן בין בני הזוג ואילו נכסים אינם צריכים להתחלק באופן שווה בין בני הזוג. 

הנכסים אותם אין צורך לחלק באופן שווה בין בני הזוג על פי חוק יחסי ממון הם:

• גמלאות שמקבל אחד מבני הזוג מטעם המוסד לביטוח לאומי או שמא פיצויים שמקבל אחד מבני הזוג בעקבות נזק גופני או מוות. 
• נכסים עליהם קיימת הסכמה בכתב של שני הצדדים הקובעת כי אותם נכסים לא יחולקו באופן שווה ביניהם. 
• נכסים שהיו שייכים לאחד מבני הזוג טרם הנישואין ו/או נכסים שאחד מבני הזוג קיבל בירושה או במתנה במהלך תקופת הנישואין. 
• פיצויים המתקבלים בנוגע לפרישה, זכויות פנסיה עתידיות, חסכונות, קרנות השתלמות וקופות תגמולים. 

 

על פי חוק יחסי ממון דירה שנרכשה טרם הנישואין על ידי אחד מן הצדדים ונרשמה אך ורק על שמו אינה צריכה להתחלק בצורה שווה בין בני הזוג, אך לפסיקה זו קיימת הסתייגות הקובעת כי במקרים בהם בן הזוג השני מצליח להוכיח כי בן הזוג שרכש את הדירה התכוון לשתף אותו בנכס זה, אז הדירה תחולק באופן שווה בין בני הזוג – וזה נאמר בכל הנוגע לזכויות בן זוג בדירה שאינה רשומה על שמו.

בעקבות כך נושיו של אחד מבני הזוג אינם יכולים להיפרע מחלקו בנכס בטענה כי הוא שייך לאותו בן זוג, אלא אם בן זוג החייב יצליח להוכיח כי בן הזוג אשר רכש את הדירה התכוון לשתף אותה איתו. 

 

כיצד מבצעים איזון משאבים על הנכסים?

נהוג לחלק את תהליך איזון המשאבים בין בני הזוג לשני חלקים עיקריים:

• בחלק הראשון מבצעים הערכת שווי לכלל הנכסים, לשם כך יש צורך בקבלת סיוע מרואה חשבון ו/או אקטואר. 
• בחלק השני בודקים האם שווי הנכסים של אחד מבני הזוג עולה על שווי הנכסים של בן הזוג השני. אם התשובה לכך היא חיובית, מבצעים תשלום איזון. 

 

כאשר אנו מדברים על תשלום איזון אנחנו למעשה מדברים על תשלום שעל בן הזוג ששווי הנכסים שלו גבוה יותר לשלם לבן הזוג השני, ניתן לשלם באמצעות נכסים או באמצעות כסף. באופן הזה מתבצע איזון משאבים בין בני הזוג ונוצרת חלוקה שווה של נכסים ביניהם.