בניית מרפסת בבית משותף נחשבת לחלומם של רבים – אשר רואים במרפסת לא רק כשטח נוסף של הדירה, אלא כמקום המפלט של הבית. זהו המקום הראשון שאליו חוזרים בערב כשמגיעים מהעבודה, בו ניתן לנשום לרווחה וליהנות מהאוויר הפתוח. נשמע פטורלי? נכון מאוד!
יחד עם זאת, השינוי הוא אינו עניין של מה בכך: למעשה, בניית מרפסת טומנת בחובה גם לא מעט סכנות וקשיים – כמו שינוי מבנה ועיצוב הבניין, דבר שעלול להוביל להתנגדות מצד שכנים ואף לסכסוכים; כמו כן, אם לא מקבלים את כל האישורים ומחליטים לבנות ללא הסתייעות בעורך דין תכנון ובניה, אזי בונה המרפסת חושף עצמו לסיכונים משפטיים רבים, אשר עלולים להביא עמם קנסות ואף דרישה להריסת המרפסת. זאת, מבלי לדבר על הכללים ההנדסיים שיש להקפיד עליהם על מנת לשמור על יציבות המבנה. בכך, הרצון לשפר את איכות החיים לעתים עד מהרה עלול להפוך להליך מתסכל ויקר. אם כן, כיצד ניתן לעבור אותו בהצלחה?
דיירים יוזמים בניית מרפסת לא משתפים פעולה עם שאר הדיירים
בהיעדר שיתוף פעולה מצד הדיירים האחרים בעת בניית המרפסת, זה עלול להיות מתסכל מאוד – אחרי הכל, זו הדירה שלכם וזכותכם לבנות כאוות נפשכם, האמנם? אז זהו, שלא בדיוק.
בניית מרפסת לא פעם מאלצת את כלל הדיירים לשנות גם את מבנה הבית שלהם ולהוסיף לו מרפסת או לשנות את העיצוב, כדי להימנע מפגיעה באחידות המבנה. בנוסף, לא כולם בנויים לתקופת עבודות מסוימת שבה ייחשפו לרעש, לכלוך ואבק שנכנס לבתיהם. משכך, מובן כי הדברים מעט יותר מורכבים משנדמה. אז איך בכל זאת משכנעים אותם לבצע את השינוי? אל דאגה, יש דרך נכונה לעשות זאת.
קודם כל, חשוב להבין מה בדיוק מפריע לשכנים – האם זה החשש מהשינוי במראה הבניין? אולי דאגה לגבי רעש או עבודות הבנייה עצמן? ברגע שמבינים את הנקודות הללו, אפשר לנסות לגשת לדיירים בצורה פתוחה ולשקף להם איך בניית המרפסת יכולה לתרום לכולם (למשל, עלייה בערך הנכס המשותף). אם זה לא מצליח, ניתן לפנות לערוצים משפטיים בעזרת עו”ד מקרקעין, אך חשוב לשים לב שעלויות נוספות עלולות לחול עקב הערכת ההליכים המשפטיים.
סעיף 77ב’ לחוק המקרקעין מאפשר לבעלי דירות להרחיב את הדירה שלהם על חשבון הרכוש המשותף, אבל זה אפשרי רק אם קיימת הסכמה של לפחות שלושה רבעים מהדיירים שמחזיקים שני שלישים מהרכוש המשותף בבניין או בהסכמת 100% מהדיירים אם כך נקבע בבירור תקנון.
כאשר מדובר בבניית מרפסות בבניין משותף, חשוב מאוד להקפיד על אחידות בחזית הבניין, מכיוון שהרשות המקומית דורשת שהמראה החיצוני של הבניין יהיה אחיד. זה אומר שלא ניתן לבנות מרפסות במקומות שונים בצורה לא עקבית, כמו אזורים שבהם יש מרפסת ואזורים שבהם אין, מחמת פגיעה באסתטיקה העירונית. גם אם יש דיירים שלא מעוניינים לבנות מרפסת, ייתכן שיהיה צורך לבנות מרפסת “דמה” – מרפסת שנראית חיצונית כמו כל שאר המרפסות, אך אינה לשימוש בפועל, כדי לשמור על המראה האחיד. הדרישה הזו יכולה לעורר התנגדות נוספת מצד הדיירים, שכן הם עשויים לא לרצות להוציא כסף על משהו שלא ישמש אותם בפועל, מה שעלול להחמיר את המחלוקות ולהגביר את הסכסוכים בין הדיירים שמעוניינים במרפסת לבין אלו שמתנגדים.
לסיכום
להוסיף מרפסת לבית על פניו נראית כמוה צעד המתבקש ביותר לשיפור איכות החיים והעלאת ערך הנכס, עם זאת ניכר כי מדובר בהליך שיש לבצע בצורה נכונה ועל פי חוק. הוצאות בגין תכנון, קבלת אישורים ועד לביצוע עצמו הן רק חלק ממה שתיתקלו בו בדרך לבניה. מטבע הדברים לא כל הדיירים ערוכים להתמודד עם הוצאות כאלה, במיוחד כשמדובר במרפסת שתדרוש עבודות מורכבות. בנוסף, התהליך הביורוקרטי עצמו יכול להרתיע, מהתמודדות עם רשויות התכנון המקומיות ועד לקשיים בשכנוע השכנים להסכים לפרויקט. פרויקטים מסוג זה עלולים לגרום לדיירים לעיכובים מתמשכים, להוצאות בלתי צפויות אם לא מבצעים את הדברים בצורה נכונה.
אם אתם זקוקים לסיוע מעורך דין שילווה אתכם בתהליך, משרד עורכי דין דרעי רייפר ושות’ כאן למענכם – נשמח לסייע בכל שלב.
