בבסיסו של עולם המשפט המנהלי קיימת התפיסה שלפיה גופים מנהליים שונים משמשים בתור נאמני ציבור ובעקבות כך חלות עליהם חובות יתר שאינן חלות על גורמים מהמגזר הפרטי.
עתירה מנהלית היא אחד הכלים המשפטיים שבהם רשאים להשתמש אזרחי מדינת ישראל על מנת להתנגד להחלטות אותן קיבלו גופים מנהליים, לערער על דרכי הביצוע של תקנות וחוקים על ידי הרשויות ולהגיש ערעורים על התנהלות בלתי תקינה של אותם גופים, במידה והתבצעה.
את העתירה המנהלית יש להגיש לבתי המשפטי המחוזיים אשר פועלים גם בתור בתי משפט לעניינים מנהליים. לכל אזרח במדינת ישראל יש את האפשרות להגיש עתירה מנהלית כנגד רשויות מקומיות, גופים ציבוריים שונים וגופים שלטוניים.
מהי מטרתה של עתירה מנהלית?
מטרתה של העתירה המנהלית היא לענות על הזכות הבסיסית ביותר של האזרחים – את האפשרות לנסות לשנות תקנות, החלטות וחוקים שנקבעו על ידי רשויות וגופים ציבוריים שונים בדרך שאינה ראויה על פי הטענה של מגיש העתירה.
כאשר גוף כלשהו במדינת ישראל מקבל החלטה מסוימת, לאזרחים שאינם מסכימים עם החלטתו של הגוף יש אפשרות לפנות אליו ולהציג את הטיעונים שלהם כנגד ההחלטה שהתקבלה. במידה ואותו גוף אינו מסכים לשנות את החלטתו, האזרחים רשאים להגיש לבית המשפט עתירה מנהלית שהיא הכלי בו יכול להשתמש האזרח הקטן כנגד הגוף. התפקיד של בית המשפט לעניינים מנהליים הוא לבדוק האם ההחלטות שקיבל אותו גוף הן סבירות, נכונות או שמא שגויות ובהתאם לכך לקבוע איזה צד צודק.
מתי ניתן להגיש עתירה מנהלית?
בכל המקרים תהיה עדיפות להגיש עתירה מנהלית מוקדם ככל הניתן וללא כל התעכבות. עתירות מנהליות יכולות להיות מוגשות עד לפרק זמן של 45 ימים מהרגע בו מגיש הבקשה הכיר בהחלטה אשר בגינה הוא מעוניין לעתור לבית המשפט. בחלק מן המקרים החוק מחליט על פרק זמן שונה אשר במסגרתו יהיה ניתן להגיש את העתירה.
נכון להיום, הסיבה הנפוצה ביותר לדחיית עתירות מנהליות היא התעכבות בהגשת העתירה. בשל כך אנו ממליצים לכם לא להמתין במידה ואתם יודעים על החלטה כזו או אחרת שאתם מעוניינים להגיש עתירה אליה, הרי שהתעכבויות מיותרות עלולות להביא למצבים בהם בית המשפט אינו מוכן לעסוק בבקשות העתירה ודוחה אותן על הסף מאחר והייתה התעכבות בהגשתן.
ישנם מקרים מסוימים בהם בית המשפט מבחין כי מגיש העתירה בחר שלא להגיש את עתירתו לבית המשפט בהזדמנות הראשונה ללא כל סיבה מיוחדת, במקרים מסוג זה בית המשפט יכול לקבוע כי התעכבותו של מגיש העתירה גרמה לנזק והוא רשאי לדחות את העתירה ללא דיון.
