מה נחשב לפרסום לשון הרע והוצאת דיבה?

בתקופה זו שבה השימוש ברשתות חברתיות נעשה לנרחב וכמעט אין אדם שלא נחשף לתכנים המפורסמים בהן, משתף את מחשבותיו ומפרסם בעצמו, מתרבים מקרי הוצאת הדיבה ופרסום לשון הרע איש על חברו. ולכן חשוב שתדעו מה לעשות אם פורסמו עליכם פרסומי לשון הרע.

מה נחשב ל'לשון הרע' או 'הוצאת דיבה'?

כפי שקובע סעיף 1 לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965, לשון הרע יכול להיות כל סוג של תוכן שעלול להשפיל, לבזות או ללעוג לאדם ששמו נזכר בפרסום וכן להביא לידי שנאה כלפיו. ולכן, אם אדם מרגיש שפרסום שמו בהקשר מסוים השפיל או ביזה אותו, שם אותו ללעג או גרם לשנאה כלפיו, הוא יכול לפעול נגד המפרסם באמצעות תביעה אזרחית בבית משפט. כמו כן, אדם יכול לתבוע תביעת לשון הרע גם לגבי תוכן שעלול להביא לביזוי שלו באמצעות מעשים, התנהגות או תכונות שמיוחסים לו ואף לגבי תוכן שעלול לפגוע במשרתו, בעסק שלו או במקצוע שלו. כמובן, תוכן ייחשב ללשון הרע גם כשהפרסום עלול לבזות אדם בגלל מאפיינים אישיים של חייו (גזע, מוצא, דת, גילו, נטייה מינית או מוגבלות פיסית/נפשית/שכלית/קוגנטיבית וכו'). לדוגמה, ניתן לתבוע את א' משום שפרסם על ב' שהוא עבר על החוק או שפרסם על ב' שהוא מטרידן או אפילו פרסם על ב' גידופים למיניהם – מכוער, טיפש וכיו"ב. אם הפרסום גרם לפגיעה במקצוע או במשרה של ב' הוא גם כן יכול לתבוע וכאמור גם אם א' התבטא נגד מאפייני חייו של ב' (גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, מינו וכו').

אולי יעניין אותך גם:

• פרסום לשון הרע והוצאת דיבה: שאלות ותשובות
• תביעת נזיקין מהי? מידע נגיש כולל דוגמה לתביעה שהוגשה במשרדנו
• עורך דין לדיני נזיקין | כך תבחרו את עורך הדין הנכון לכם

תמונות גם נחשבות ללשון הרע?

כן. פרסום לשון הרע יכול להתבטא באופן מילוי, גרפי ואפילו על ידי קבצי אודיו. זאת אומרת, 

לשון הרע יכולה להתבטא בין היתר באמצעים הבאים:

1. טקסט שמבזה אדם ושמו מצוין בו
2. טקסט מבזה ללא שם של אדם, אלא שמתיאור מאפיינים ניתן להבין בדיוק במי מדובר
3. צילום טקסט שמבזה אדם ושמו מצוין בו
4. צילום טקסט מבזה ללא שם של אדם, אלא שתיאור מאפיינים מרמז במדויק על זהותו
5. ציור או צילום של ציור מבזה בציון שם של אדם או ברמיזה מדויקת לאדם ספציפי
6. צילום תמונה/סרטון מבזה של איות שם אדם או כזה שמרמז במדויק על אדם ספציפי 
7. צילום תמונה/סרטון מבזה של תנועות המרמזות במדויק על זהות אדם ספציפי
8. פרסום שיר/מנגינה/צליל מבזה בציון שם אדם או ברמיזה מדויקת לאדם ספציפי

אם שלחתי את הטקסט/תמונה/ציור/שיר רק לאדם שנזכר בפרסום, זה עדיין לשון הרע?

אם הפרסום לא הגיע לאף אדם אחר חוץ מאותו אדם שנזכר בפרסום לא מדובר בלשון הרע. לעומת זאת, אם פרסום היה מיועד למספר אנשים והוא הגיע לאדם הנפגע, גם אז הפרסום נחשב ללשון הרע וכמובן אם היה מיועד למספר אנשים והגיע לאנשים אחרים מלבד הנפגע. ההיגיון שקובע החוק במקרה הזה הוא כזה – אם הפוגע (האדם המפרסם) פרסם פרסום מבזה על מספר אנשים והפרסום נשלח לנפגע, הנפגע נחשף למידע מבזה על מספר האנשים הנפגעים. ובמקרה השני, אם פרסום היה מיועד למספר אנשים כולל הנפגע והוא נשלח גם לנפגע, אז הנפגע מבין שמספר אנשים נחשפו למידע שמבזה אותו. ולכן, אם אדם מבקש לעניין אדם אחר בתוכן מסוים שמכיל את השקפתו, מומלץ להכיל בתוכן שם או אזכור של אדם בודד ולשלוח את התוכן רק לאדם הנזכר בפרסום. אם מתקבלת הסכמת האדם הנזכר בפרסום לפרסם את התוכן לאנשים נוספים, רק אז נחשב הדבר לפרסום מותר שלא מהווה לשון הרע.

אז פרסום הרע יכול להיעשות בכל מקום?

בדיוק. פרסום לשון הרע יכול כמובן להיעשות בעל-פה – בתכניות מוסיקה וריאליטי בטלויזיה, בסרטים וסדרות בערוצי הטלויזיה, בסרטים בקולנוע, בתכניות רדיו, בתכנים דיגיטליים לצפייה באינטרנט (תכניות דיגיטל של "כאן", יוטיוב, נטפליקס וכו'), בהופעות שירה או "סטנדאפ", בערבי שירה וכו'. פרסום יכול כמובן להיעשות גם בכתב – ב"פוסט" ו"סטורי" בפייסבוק, בפרסומים באינסטגרם, טלגרם, טיקטוק ועוד ואף ברישום גרפיטי על גבי חנויות ובניינים ברחוב, באמצעות מודעות, "סטיקרים" ומדבקות על לוחות מודעות, עמודי תאורה, מכוניות וכיו"ב.

כל מה שכתבתי ופרסמתי הוא נכון ואמיתי. עדיין מדובר בלשון הרע?

לא. לאדם שנתבע על לשון יש מספר הגנות שעומדו לצידו, כלומר יש מספר נסיבות שבהן אדם לא ייחשב למפרסם לשון הרע – פרסום פרטים אמיתיים ונכונים הוא אחת מהן. בהתאם להגנה שבסעיף 14 לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 אם הפרסום היה אמת ובנוסף היה בו עניין ציבורי, הרי שהגנה זו תיחשב לטובה. בנוסף, אם המפרסם לא הצליח להוכיח לגבי פרט אחד או מספר פרטים שמתלווים לפרסום שהם אמיתיים, ההגנה הזו לא תישלל בכללותה. למשל, אם אדם פרסם על חברו שבתאריך 1.1.2020 חברו ישב עם מספר גברים בדוכן הימורים והימר בסכום כסף רב על מספר משחקי "טוטו", גם אם חברו אכן ישב בדוכן הימורים והימר, ההגנה תעמוד ככל הנראה לצד המפרסם, גם אם חברו לא הימר "בסכום כסף רב" אלא בפרוטות וגם אם הימר על משחק ה"ווינר" ולא על ה"טוטו".

אם פרסמתי פרסום שקרי שנחשב לפרסום לשון הרע, אין לי שום הגנה?

עדיין יש. יש מספר הגנות נוספות שנובעות מתום הלב של המפרסם:

1. אדם שלא ידע ולא היה חייב לדעת (בהתייחס לנסיבות חייו) על קיומו של הנפגע או על הנסיבות שמהן נובעת לשון הרע – סביר להניח שפעל מתום לב.
2. היחסים שבין המפרסם לבין הנפגע הטילו על המפרסם חובה חוקית או מוסרית או חברתית לפרסם את הפרסום. ככל הנראה פעל מתום לב משום שהרגיש חייב לפרסם.
3. אם פרסום נעשה לשם הגנה על עניין אישי כשר (עניין חוקי) של המפרסם או של הנפגע. סביר שהמפרסם מגונן על שמו או על עניין אישי שנוגע לנפגע ולא מתכוון לפגוע.
4. פרסום שנועד להביע דעה על התנהגותו של הנפגע שמשמש בתפקיד שיפוטי, רשמי או ציבורי, בשירות ציבורי או בקשר לעניין ציבורי או אפילו על אפיו, עברו, מעשיו או דעותיו של הנפגע (בתנאי שהם קשורים להתנהגות הנזכרת) – סביר להניח שאדם שמפרסם את דעתו על התנהגותו שופט כדורגל, פוליטיקאי או מנחה תכנית ריאליטי עושה זאת בתום לב, מתוך כוונה להעביר עליו ביקורת מסוימת בקשר לתפקידו ולא כעניין אישי.
5. בהקשר זה – הבעת דעה על התנהגות נפגע תחסה תחת הגנת תום לב גם במקרים אלו:

1. אם הנפגע הוא בעל דין או בא כוח (עורך דין) של בעל דין או עד בישיבה פומבית של דיון בהנהלת שופט, חבר בית דין דתי, בורר או אדם בעל סמכות שיפוטית או מעין שיפוטית לפי דין. זאת בתנאי שהפרסום אינו אסור לפי החלטת בית משפט.
2. אם עניין הפרסום על הנפגע משמש נושא לחקירה, אם הפרסום נוגע לעורך הדין של הנפגע בקשר לחקירה או לעד בישיבה פומבית של ועדת חקירה לפי משמעותה בסעיף 22 לחוק יסוד: הכנסת או בפקודת ועדות חקירה.

אז בשני מקרים אלו ניתן להביע דעה על התנהגות הנפגע או על אפיו, עברו, מעשיו או דעותיו, בתנאי שהם קשורים להתנהגות הנזכרת.

1. פרסום דעה או ביקורת על יצירות מסוימות שפרסם נפגע – קטעי ספרות, שירה, מסות, מחקרים ומאמרים מדעיים או אקדמיים, יצירות אמנות, או יצירות אחרות שהנפגע פרסום באופן פומבי ייחשב לתום לב של המפרסם. במקרה שבו הנפגע קושר רבדים מסוימים מאפיו, מעברו, ממעשיו או מדעותיו באי אלו מיצירותיו, גם פרסום שמתייחס למאפיינים אלו ייחשב לפרסום בתום לב.
2. פרסום שמביע את דעתו של מפרסם על התנהגותו או אפיו של נפגע בקשר לעניין מסוים שבו המפרסם מונה על ידי הנפגע במסגרת החוק או במסגרת הסכמה חוזית ביניהם.
3. פרסום שמיידע על הגשת תלונה על נפגע לממונה שלו או לרשות מוסמכת כמו משטרה.
4. מהות הפרסום היא דו"ח על אסיפה פומבית או אחרת או על ישיבה של תאגיד ולציבור הייתה גישה לישיבה והיה בפרסום כל אחד מהדו"חות האלו עניין ציבורי.
5. פרסום שנועד לגנות או להכחיש לשון הרע שפורסם לפני כן.
6. הפרסום היה אך ורק מסירה של ידיעה לעורך של אמצעי תקשורת או לנציג שלו, על מנת שאחד מהם יבחן את אפשרות פרסום הידיעה באמצעי התקשורת.
7. לגבי פרסום שנעשה ברדיו או בטלויזיה – פרסום שלא הוקלט מראש (משודר ב"לייב") והמפרסם הוא האדם שהביא את דבר לשון הרע לרדיו או לטלויזיה ובכך גרם לדבר לשון הרע להתפרסם או שהמפרסם הוא העורך שהחליט על פרסום של לשון הרע והוא לא ידע ולא יכול היה לדעת על הכוונה לפרסם לשון הרע.

אחרי שפרסמתי פרסום לשון הרע, מותר לי להביא מסמכים או ראיות בקשר לאופי של הנפגע או למעשים או לדעות שלו?

חוק איסור לשון הרע לא מתיר להביא ראיה מסוימת או אפילו לבצע מעין מחקר על המוניטין והשם של הנפגע או על ראיות שקשורות לאופיו, למעשיו, לדעותיו או לעברו. שני המקרים היחידים שבהם החוק כן מאפשר לעשות זאת הם כאשר הראיות קשורות באופן ישיר ללשון הרע שבגינה מתנהל המשפט או כשבית המשפט התיר להביא ראיה כזו או לחקור עד מסוים על שמו או מאפייני חייו של הנפגע. גם אז, אם אחד מתנאים אלו מתקיימים, המפרסם יוכל להשתמש בראיות רק להפחתת הפיצויים שחויב בהם לטובת הנפגע. תנאי נוסף להבאת ראיות הוא אם הנפגע מצדו נתן עדות על מאפייני חייו או הביא מצדו ראיה שמספרת על מאפיינים אלו או שחקר עד על מאפיינים אלו. אפשרות נוספת להבאת ראיות על מאפייני חייו של הנפגע – כאשר בית המשפט שוכנע (ע"י המפרסם) שהבאת ראיות הכרחית להשגת הצדק ולגילוי האמת בשביל לוודא שהעדות של הנפגע היא מהימנה או בשביל מטרה אחרת לשיקול בית המשפט.

אם פרסום הוא שקרי, אני פשוט יכול להגיד שפרסמתי אותו בתום לב.

למרות כל הגנות תום הלב, יש מקרים שבהם פרסום לשון הרע ייחשב לחוסר תום לב:

1. אם אדם מפרסם פרסום שקרי על אדם אחר והמפרסם בעצמו לא מאמין באמיתות הפרסום שלו, מובן שהמפרסם ייחשב לאדם חסר תום לב.
2. הפרסום ייחשב לפרסום בחוסר תום לב לא רק אם המפרסם לא האמין בו, אלא גם אם הפרסום היה שקרי והמפרסם לא נקט באמצעים סבירים כדי לברר האם הפרסום אכן אמיתי או שלא. מה הם אמצעים סבירים? זאת שאלה בית המשפט ישיב עליה, ולרוב המפרסם יישא באחריות להוכיח שהתאמץ כדי להימנע מפרסום לשון הרע.
3. מפרסם ייחשב לחסר תום לב גם במקרה שבו התכוון לפגוע – באמצעות הפרסום – יותר מאשר הוא התכוון להגן על אחד מהערכים המוזכרים בסעיף 15 לחוק, המשמשים כהגנה לאדם שמפרסם בתום לב (ניתן לעיין בערכים אלו בשאלה הקודמת).

אם אני מוגן על ידי אחת מההגנות של תום הלב, מותר לי לפרסם מה שאני רוצה?

חשוב להקפיד ולוודא שהפרסום אכן מקיים את אחת מההגנות האלו באופן מלא, וכמובן לוודא שהפרסום הוא לא שקרי ולא מהווה ביזוי או השפלה של אדם, קבוצת אנשים, תאגיד וכו'. לעומת זאת, ההגנה של תום הלב יכולה להישלל מעורך של אמצעי תקשורת או מהאדם שהחליט לפרסם את הפרסום או מאחראי על אמצעי התקשורת. באיזה תנאי תישלל ההגנה?

אם לשון הרע פורסמה באמצעי התקשורת והנפגע מהפרסום (או אחד מהם, אם יש יותר מאחד) דרש מאותו מפרסם לפרסם תיקון של לשון הרע או הכחשה של הנפגע והמפרסם סירב לפרסם תיקון או הכחשה בכלל או שסירב לפרסם תיקון או הכחשה בדיוק באותו הסגנון שפורסמה לשון הרע (כותרת זהה, מיקום זהה, גודל כתב זהה וכו') ובתוך זמן סביר. מה הוא זמן סביר? את זה קובע בית המשפט. מובן שאם פורסם פרסום לשון הרע על אדם בתכנית רדיו, פרסום תיקון או הכחשה שנעשה כמה שעות או יום לאחר מכן ייחשב לזמן סביר, אך במקרה זה קשה להאמין שמספר ימים לאחר פרסום לשון הרע ייחשבו לזמן סביר.

דוגמה לפרסום שנשללת ממנו הגנת תום הלב:

מנחה בערוץ 10 פרסם על עיתונאי ששמו אהרון שהוא בגד באשתו. אהרון נפגע ודורש מהמנחה לפרסם תיקון שלפיו הוא ואשתו נפרדו והוא עזב את הבית ולא בגד בה או שאהרון דורש מהמנחה לפרסם הכחשה מצדו של אהרון ('תפרסם בשמי שאני טוען שהפרסום שלך שקרי ושאני מעולם לא בגדתי בה'). אם המנחה פרסם את הפרסום על הבגידה של אהרון בשעה שמונה בערב – שהיא שעת פריים טיים – גם את התיקון או ההכחשה הוא צריך לפרסם בערך באותה שעה – גם אם לא בדיוק בשעה שמונה, אז בשעה שנחשבת לפריים טיים ובזמן סביר. אהרון יכול לדרוש מהמנחה לפרסם את התיקון או ההכחשה 'עד מחר' או 'עד שבוע הבא'. אבל אם הוא לא נקב בזמן ספציפי מבחינתו, קרוב לוודאי שזמן סביר במקרה של פרסום חייו האישיים של אדם ייחשב לזמן קצר מאוד.